עדי הרפז - יחסים, הורות ומשפחה

אלוהים נמצא בפרטים הקטנים (או : איך לימדתי את הילדים שלי לספר ולשתף ב"פרטי פרטים")

כשהבנים שלי חוזרים מיום בגן / בבית הספר  אני (כמו כל אמא עלי אדמות) מיד שואלת אותם לשלומם ואיך עבר היום שלהם בניסיון לדלות פרטים, שביבי מידע, רסיסי אינפורמציה  על מה שקורה שם כשהם נמצאם רחוק ממני, איי שם בחיים שלהם (אשכרה יש להם כאלה :)) ... ברוב הפעמים אני זוכה לתשובה העמוקה: כיף!  או במקרים שהם ממש רוצים להרחיב הם עונים לי : כיף מאד!


אבל מה זה אומר?  מה זה אומר  "כיף"?   מה אני יודעת יותר ממה שידעתי קודם?  לא הרבה.   ואיך עושים כדי שהילד שלנו ישתף בקצת יותר ממילה או שתיים, איך מלמדים אותם את מיומנות השיחה החשובה הזו - שיתוף?

אז בטח שמעתם שכדי שהילד ידע לשתף אנחנו ההורים צריכים ללמד אותו ראשונים. לא להסביר לו שהוא צריך לשתף ולספר אלא להיות לו למודל.  קודם אנחנו נשתף ונספר, נראה לו כיצד נראית שיחה שכזו והוא ילמד. השיתוף צריך להיעשות בלי איזו התניה או ציפייה סמויה (או גלויה) שהוא ישתף מיד חזרה. זה לא עובד ככה!  אנחנו ההורים נהיה את הדבר שאנחנו מבקשים שהילד שלנו יהיה, כל השאר יבוא יותר בקלות, הוא יסתכל וילמד, במקביל גם יגדל והשיתוף כבר יבוא מעצמו (אח"כ יהיה אפשר לשכלל את מיומנויות השיחה ככל שהילד גדל...אבל זה כבר לפוסט אחר :) )  

נסו פעם לשבת קבוצת חברים יחד, כל אחד ישתף במשהו שאחרים אינם יודעים עליו ולכל השאר מותר רק להקשיב בלי להגיב. אפילו לא מילה! מה לדעתכם יקרה? 
אני אגלה לכם מה יקרה, זה יהיה בלתי אפשרי שלא להגיב!  
כשמישהו לצידנו מספר משהו , משתף על עצמו משהו, עולה בנו מקשיבים טייס אוטומטי!  אנחנו עוברים במוח תהליכים שונים של השלכות, הצלבות מידע, סיפורים של אנשים נוגעים בנו, מזכירים לנו דברים, מעוררים בנו תחושות או מחשבות ואנחנו פשוט חייבים להגיד גם משהו. לשתף.
אבל כשזה מגיע לילדים שלנו אנחנו שוכחים לשתף אותם ועוברים למוד חקירה ושאלות - זה לא עובד אף פעם כי גם הילדים ממש כמונו , כשאנחנו נספר להם משהו עלינו פתאום ידגדג להם גם לומר משהו על עצמם. ואז הקסם מתחיל לקרות , הם מדברים ומשתפים אותנו! זה תהליך שלוקח זמן אבל ההשקעה משתלמת... מאד משתלמת :)
ועדיין, גם כשאנחנו יודעים שאנחנו צריכים להיות המודל הראשון לשיתוף קשה לנו לשתף וללמד את הילדים שלנו איך לעשות את זה...לשם כך אני מגייסת תמיד יצירתיות שהיא חשובה תמיד ובעיקר כשמגדלים ילדים.


ידוע שילדים לומדים הכי טוב דרך משחק וכדי ללמד את הילדים שלי שיתוף וכדי לעזור להם ללמוד בכיף לשתף המצאתי משחק חדש.כדאי ממש לאמץ אותו... כולם נהנים.. למשחק קוראים:

**** "לפרטי פרטים" ****

המשחק אומר שכל אחד מבני המשפחה מספר מה היה לו היום "לפרטי פרטים" כלומר, לא שוכחים שום פרט, זה הכלל, מאמצים את הזיכרון ולא מדלגים על הפרטים של היום : מי לקח אותי לגן/בית ספר/חוג, מה עשינו במפגש, מה אכלתי בארוחת הבוקר, מה הרגשתי,  מה שיחקנו בחצר, מה היה עם החברים , מה הרגיז ומה שימח ועוד ועוד... כמו שאמרנו, הכל "לפרטי פרטים" ומשתדלים לא לשכוח כלום.
כלל משנה 1: אמא והאחים יכולים לעזור עם שאלות שיעזרו למי שמספר כדי לא לשכוח שום פרט :)
כלל משנה 2 - גם אמא או אבא מספרים "לפרטי פרטים" איך היה היום שלהם (אין צורך לחלוק את הבעיות הכלכליות או האחרות שלנו...אבל אתם מבינים למה אני מתכוונת...ההורים מספרים הכי הרבה פרטים שאפשר :) ).
כלל משנה 3 - לא מעירים לילד אם שכח פרט אלא בנעימות אפשר לשאול אותו ואז לעודד על מה שכן זכר לספר ולא על מה שלא.
 
הגדולים יותר יוכלו ממש לספר (גילאי 5 ומעלה)...והקטנים ממש יתאמצו וכנראה ישכחו מלא בדרך וזה עדיין יהיה יותר ממה שבדרך כלל הם מספרים (וזה מעולה). הם יהיו מאושרים שהם אלופי הזיכרון והפרטים ואתם תוכלו להנות מהשיחה איתם.
 
המשחק הזה מהנה, מצחיק ובעיקר מאפשר לנו ההורים לעודד המון ("איזה זכרון מעולה יש לך שאתה זוכר כל כך הרבה פרטים" או "נראה שנהנית היום, איזה כיף לשמוע את זה" ועוד...)
והכי חשוב זה מקרב בין כל בני המשפחה ובונה קשר! וזה שווה ממש!!!
הילדים מרגישים מעולה, ממש מתאמצים לא לשכוח שום פרט...ואנחנו? מקבלים חלון הצצה מיוחד לעולמם הפנימי, לחוויות שהם עברו היום ונהנים איתם משיחה קלילה וכיפית ולא פחות חשוב מלמדים אותם שאנחנו דמות שגם כיף ומהנה לחלוק ולשתף אותה וזה רווח נקי של כולנו.
 
מומלץ לנסות בבית :)
 
נסו וספרו לי ב"פרטי פרטים" איך היה :) בהצלחה!