אמא צריכה להיות בבית עם הילדים שלה! ואבא? אבא צריך לפרנס! וואלה??


השבוע הגעתי למפגש נוסף בסדנת ההורות לחבורת הגברברים המסוקסת שמהווה את אחת מהקבוצות הכי הכי שלי.

מי מכם שזוכר כבר כתבתי עליהם פה...חבורת אבות גברים הכי סברסים: עוקצניים, קשיחים ומסוקסים מבחוץ אבל רכים רכים וסופר מתוקים מבפנים. הם באו ללמוד על ההורות שלהם ואני הכי אוהבת לפגוש אותם. לומדת מהם מלא.

אז תכננתי לדבר על דימוי עצמי של ילדים ובפועל מצאתי את עצמי בתוך זירה סוערת של דיון על *גברים VS נשים* שהוציא החוצה בלי פילטרים את כל מה שהם חושבים ומרגישים לגבי מה שהיה פעם בין גברים לנשים, בין אבות לאימהות של פעם לבין מה שיש היום. וכמה שגילינו שזה קשור לדימוי העצמי, לא רק של הילדים אלא של כל המשפחה.

קרא עוד...

ילדים לפעמים משקרים. גם מבוגרים.

ילדים לפעמים משקרים. גם מבוגרים.
כן כן...קורה לכולם...לטובים ביותר. כולם מתישהו בחיים מתחילים לשקר.

לשקר של ילדים (וגם של מבוגרים...אבל זה לפוסט אחר :) יש כמה פנים: 

הוא יכול להיות *מופע פנטזיה* (בעיקר בגילאים הצעירים) , משהו בסגנון: " יש לנו חדר סודי בבית שיש בו מיליון ממתקים ואני לא מראה לך אותו כי אמא שלי לא מרשה לי" (שזה  אומר בשפה של ילדים: היי חבר שלי תקשיב, אני חייב להרשים אותך במשהו ואני לא מרגיש שיש לי קלף מספיק חזק אמיתי בשרוול אז אני אמציא משהו...כי ממילא שנינו ילדים קטנים ויש מצב שאתה תאמין לי... וגם אין לך דרך לבדוק באמת...וגם...אני ילד קטן ואני דיי מאמין למה שאני אומר לך והכי חשוב, אין שום דרך שאמא שלי תגלה...אז יאללה אני הולך על זה!)

 

קרא עוד...

אלוהים נמצא בפרטים הקטנים (או : איך לימדתי את הילדים שלי לספר ולשתף ב"פרטי פרטים")

נסו פעם לשבת קבוצת חברים יחד, כל אחד ישתף במשהו שאחרים אינם יודעים עליו ולכל השאר מותר רק להקשיב בלי להגיב. אפילו לא מילה! מה לדעתכם יקרה? 
אני אגלה לכם מה יקרה, זה יהיה בלתי אפשרי לא להגיב!  
כשמישהו לצידכם מספר משהו , משתף על עצמו משהו, עולה במקשיבים טייס אוטומטי!  אנחנו עוברים במוח תהליכים שונים של השלכות, הצלבות מידע, סיפורים של אנשים נוגעים בנו, מזכירים לנו דברים, מעוררים בנו תחושות או מחשבות ואנחנו פשוט חייבים להגיד גם משהו. לשתף. ואז נוצר ביחד...נוצרת קירבה שלא יכולה להיווצר בשום דרך אחרת אלא על ידי שיחה. 

זה דיי פשוט כשמדברים עלינו ...המבוגרים, אבל כשזה מגיע לילדים שלנו אנחנו שוכחים לשתף אותם ועוברים ל"מוד" חקירה ושאלות (איך היה? מה היה? מה עית? למה ככה ולמה אחרת...ועוד ועוד)  - זה לא עובד אף פעם כי גם הילדים ממש כמונו , כשאנחנו נספר להם משהו עלינו פתאום ידגדג להם גם לומר משהו על עצמם. ואז הקסם מתחיל לקרות , הם מדברים ומשתפים אותנו! זה תהליך שלוקח זמן אבל ההשקעה משתלמת... מאד משתלמת :)
ועדיין, גם כשאנחנו יודעים שאנחנו צריכים להיות המודל הראשון לשיתוף קשה לנו לשתף וללמד את הילדים שלנו איך לעשות את זה...לשם כך אני מגייסת תמיד יצירתיות שהיא חשובה תמיד ובעיקר כשמגדלים ילדים.

אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים - כנסו לקרוא איך עושים את זה עם הילדים...

קרא עוד...

שלום כיתה א - צידה לדרך לילד שלי

זהו, אני עולה לכיתה א!
סליחה.
הילד שלי עולה לכיתה א' ואני כמו תמיד עולה יחד איתו לעבר השלב הבא בחייו. ואני מתרגשת, מאד, אז כתבתי מכתב שהוא בעצם צידה לדרך שלו, ובעצם לדרכו של כל ילד שעולה לכיתה א'... 

שלום כיתה א'...

שלום כיתה א'


ילד שלי, 

מחר תתחיל כיתה א וההתרגשות באמת בשיאה! אמאל'ה איך כל כך גדלת???
אתחיל בהצהרה, שלא תגיד שלא אמרתי: אני אבכה מחר רק שתדע!!! אז תתכונן !
וזו לא פדיחה! 
אני אבכה בכל תחנה שלך או של האחים שלך בחיים, זה בכי טוב מהתרגשות וזה חוקי ומותר לכל אמא, ואפילו חובה!
אבא גם יבכה הוא רק לא יראה את זה, זה יהיה בלב. הדרך שלו להראות את ההתרגשות תהיה להיות קצת יותר מדי מעורב ולשאול אותך המון שאלות. תקבל את זה בהבנה.
זה רק כי אנחנו אוהבים אותך.
כמה מוזר זה בטח ירגיש לך פתאום להיות באווירה חדשה אחרת וכל כך שונה ממה שחווית עד כה בגן.

זה לא שהגן יותר טוב מבית הספר, אתה יודע, זה פשוט שונה... מתקדמים הלאה בחיים, זה ממש כמו לגדול , לגבוה. 
מקומה גבוהה יותר בבניין רואים את אותם הדברים, רק אחרת!
 

קרא עוד...